יום חמישי למסע - מרקובה ודינוב

בוקר טוב, אחרי שינה מעולה.. איכשהו קמתי בשעה שש.. לבד... בלי שעון מעורר מתארגנים מצחצחים שיניים... מעירים את הילאי - שגרת בוקר במסע... מקפלים את המזוודה, מוודאים שלא שוכחים כלום בחדר, אוכלים ארוחת בוקר ועולים לאוטובוס. לאחר נסיעה קצרצרה (חצי שעה בערך) מגיעים לעיירה בשם "מרקובה". יורדים מהאוטובוסים ומקשיבים להדרכה, הסיפור שחיים סיפר לנו הוא על יוזף אולמה, איכר שחי עם אשתו וששת ילדיהם. בסתיו 1942 משפחה יהודית הגיעה למרקובה לחפש מסתור. בני משפחת אולמה הסכימו להסתיר אותם. במרץ 1944 לאחר הלשנה הגיעו שוטרים אל בית משפחת אולמה, הוציאו להורג את היהודים את יוזף, ויקטוריה (אשתו) שהייתה בחודש שביעי להריונה וששת ילדיהם. בשנת 2004 הוקמה ונחנכה אנדרטה לזכרם. לאחר ההסבר קמנו צפינו, באנדרטה, הנחנו נר ועלינו לאוטובוסים. ממרקובה נסענו לדינוב (Dynow) כשהגענו ירדנו בבית חסידים נכנסו לבית, שם חיכו לנו שולחנות ערוכים ומוסיקה שמענו דרשה של פנחס (אחד מהחסידים אשר אירח אותנו בצורה מדהימה) שמנו מוסיקה והתחלנו לרקוד ולשיר בהתחלה היה מפדח אבל בסופו של דבר.. מתי עוד יצא לנו להשתטות ככה? אז קופצים למים ומתחילים לרקוד ולשיר ולעשות שמח, תאמת? לא היה רע בכלל. כשסיימנו לשיר ולרקוד התעקשו שנאכל צ'ונט אמיתי (בתכלס חמין אשכנזי) לא חלילה שיש לי משהו נגד אשכנזים אבל בוא נגיד שהיה חסר לי האורז.. והחיטה.. והביצה.. והגחנון... אבל בהחלט היה טעים. מסיימים מהר את הצ'ונט, כל אחד קיבל פתק רשם את משאלתו ועלינו לקבר אומרים שהמשאלות שאנחנו רושמים על הפתקים יתגשמו אם בימי שישי נעשה שמח ונשב עם אנשים ולא לבד מי אני שאגיד לא? רושם את הבקשות/ משאלות שלי ועולים לקבר נכנסים, מניחים את הפתק, מבקשים גם בלב, מדליקים נר ויוצאים חוויה מהירה אך משמעותית. בדרך לאוטובוסים עברנו דרך מוזיאון קטן של חפצים שנמצאו במקרה על ידי חקלאי בעיירה החפצים האלה היו חפצים של יהודי שהחליט להחביא אותם ממש לפני שלקחו אותו החפצים היו חפצי שבת (פמוטים, כלי אוכל, כוס יין ועוד...) עולים לאוטובוסים, ונוסעים למלון להתארגן לשישי. מגיעים, מתקלחים, מתלבשים כולם (בלי יוצא מן הכלל) עם חולצות לבנות ויורדים ללובי חיבוקים נשיקות כל החדר מהדהד באימרות של "שבת שלום". ויוצאים לכיוון בית הכנסת בקרקוב. כשמגיעים האווירה שונה, ריחות שונים, רעש שונה, אנגלית מצד אחד, פולנית מהשני, עברית מאחורה, יידיש מקדימה אי אפשר לתאר מה הולך מסביב. נכנסים לבית הכנסת, מפריעים באמצע "לך דודי" מצטרפים בשירה (התחלתי בנוסח ספרדי.. הבנתי ששם הנוסח הוא שונה לגמרי והתאמתי את עצמי.. בערך) בית הכנסת היה חוויה שונה, היה קשה להבין את החזן (בהתחשב לזה שאני לא מדבר יידיש מעורבב בפולנית עברית) אבל עקבתי חלקית והתפללתי כמו שאני יודע. יוצאים מבית הכנסת, בשביל היציאה שוב מהדהד "שבת שלום" שוב, נשיקות וחיבוקים ומתקדמים לכיוון המסעדה/ חדר האוכל הכשר התמונה בדרך היא מדהימה, שורה ארוכה שנראית אין סופית צבועה בלבן כאשר הלמעלה הוא שחור עם נקודות לבנות (הכיפות שעל הראשים) פשוט מדהים, חבל ששבת ולא הבאתי מצלמה. מגיעים, מתיישבים וישר שחר, טל ואני פוצחים בשירי שבת "לך דודי", "שלום עליכם מלאכי המלכים"... ועוד הרבה שירים כולם מצטרפים, החוויה עוצמתית. אנשים שונים, דתיים, חילוניים, שומרי מסורת, נוצרים - כולם כולם כולם הופכים לאחד, שרים, שמחים, צוחקים ונהנים. תומר מברך, יין, לחם (אני גם נוטל ידיים) ומתחילים לאכול. לאחר המנה הראשונה נעמדתי, השתקתי את כולם ואמרתי תודה למורים המדהימים שלנו לראשי המשלחת - אלעד ושירלי לראשי הקבוצות - אביבה, שי, מירי, אנגליקה, ואורלי למדריכים - יוסי, חיים ולנה לפרמדיק, אשתו, ולאנשי הביטחון - שרון, עדי, סרגי, והמאבטחים הפולנים (מקווה שלא שכחתי אף אחד... ) ובאמת שמגיע להם, הם עושים מעל ומעבר וכל אחת ואחד מהם תותח/ית! אוכלים, שרים, נהנים, וצוחקים. ליל שישי קבוצתי. יוצאים למלון, שומרי השבת הולכים למלון שלהם, אנחנו לשלנו (באמצע הייתה חוויה מפחידה של מה שכמה ילדים מהשכבה כינו 'מהיר ועצבני 8'... תשאלו חברים) מתקלחים שוב והולכים לישון זכינו, מחר השקמה בשבע (בעל הבית השתגע) לילה טוב.